על לב וליבה

מזה כמה שבועות שאני מתהלכת עם תחושה עמוקה פנימה של התרחשות המתרגשת עליי. לא יודעת לשים את האצבע במה דברים אמורים, מה זה? איך זה יראה? מהיכן יבוא? ...
רק מן הבנה, ידיעה פנימית שמשהו הנסתר כרגע מן העין, גדול ומשמעותי עומד להתגלות, להגיע אלי, להתרחש...
שבועות אני צועדת בבקרים, מתבוננת בגזעי העצים, מגלה בקעים עמוקים בקליפותיהם, כמו היו מתקלפים באופן גס מעצמם, חושפים ליבת עץ עמוקה בתוכם וחושבת, הינה, ככה זה מרגיש, ככה זה נראה, כמו היו סימן.
נושאת את הדבר הזה בתוכי, שומרת אותו מקופל פנימה, כמו ממתיקה סוד נסתר מהעולם ואולי אף מעצמי, נרעדת מהתרגשות, מחרדה, חרדת קודש, פחד מפני המחשבה ואולי גם מפני הבאות. הילכתי הבוקר עם כל אלה הדברים וברגע אחד הבנתי...
קליפתו קליפתי,
ליבתו ליבתי,
אני הוא העץ,
העץ הוא אני.