מהי מדיטציה?

מדיטציה – מה זה בעצם?

עבור רבים, המילה מדיטציה מעוררת דימויים של תרגול רוחני רחוק, אולי כזה ששייך ל“מחפשי דרך” במזרח, ולא בהכרח לחיי היומיום העמוסים שלנו.
בפועל, מדיטציה היא כלי אנושי, עתיק ויישומי מאוד, שמאפשר לנו לפתח מערכת יחסים מודעת, יציבה וידידותית יותר עם עצמנו ועם מה שמתרחש בחיינו.מדיטציה על סוגיה השונים – תשומת לב (שמאטה), התבוננות (ויפסנה) וקשיבות (מיינדפולנס) – אינה עוסקת בבריחה מהמציאות, אלא דווקא בהסכמה לפגוש אותה כפי שהיא, ברגע הזה.
רובנו חיים בתוך זרם כמעט בלתי פוסק של מחשבות.בכל רגע נתון עוברות בראש מחשבות על מה שצריך להספיק, על דברים שעוד לא עשינו, על החלטות שצריך לקבל, על חששות ודאגות לעתיד – מה יהיה? איך אתמודד? ולצידן מחשבות על העבר – האם פעלתי נכון? למה אמרתי את זה? אם רק הייתי מתנהג אחרת…המחשבות האלו מלוות אותנו בתחומים רבים: הורות, זוגיות, עבודה, כסף, גוף, משקל, בריאות.
לעיתים מתנהלות בתוכנו שיחות פנימיות בלתי פוסקות:האם אני מספיק טוב? מצליח? איך אחרים רואים אותי? האם אני מרוצה מעצמי? 
העומס המחשבתי הזה יוצר מתח מתמשך. הוא מעייף, מתיש, ומפעיל אותנו מבפנים כמעט ללא הפסקה – גם כשאנחנו נחים לכאורה.

אז מה עושה המדיטציה?

המדיטציה אינה מעלימה מחשבות, רגשות או קשיים. היא גם אינה מנסה “לתקן” אותנו.במקום זאת, היא מזמינה אותנו לעצור, להתיישב, ולהפנות תשומת לב למה שכבר קורה בתוכנו וברגע הזה.
בתרגול המדיטציה אנו לומדים לשים לב:לנשימה – כפי שהיא עכשיו, לתחושות הגוף – נינוחות, כיווץ, עייפות או אי־שקט, למחשבות שעולות וחולפות ולרגשות – נעימים ולא נעימים כאחד. 
במקביל, אנו שמים לב גם למה שמתרחש סביבנו: קולות, ריחות, אור, מרחב. 
עצם ההסכמה להיות נוכחים עם מה שיש, מבלי למהר לשנות או להדחיק, יוצרת בהדרגה שינוי עמוק.
קצב המחשבות נוטה להאט, תחושת הבלגן מתרככת, והמערכת כולה מתחילה להירגע.
לעיתים זה מורגש כנשימה עמוקה ומלאה יותר, לעיתים כירידה במתח בכתפיים או בלסת, ולעיתים פשוט כתחושה פנימית יותר מרווחת.
עם הזמן, תרגול עקבי תורם ליותר שקט פנימי, להפחתה בביקורתיות ובשיפוט העצמי, וליכולת לפגוש מצבים מאתגרים בפחות סערה ויותר בהירות. 
אנשים רבים מדווחים שכתוצאה מהתרגול הם פחות מגיבים באופן אוטומטי, יכולת הריכוז שלהם משתפרת, קבלת ההחלטות נעשית פשוטה ומדויקת יותרוהם חווים יותר חיוניות ורווחה כללית ביום־יום.

הקשר בין מדיטציה לאכילה רגשית 

ידע תזונתי והרגלי אכילה בריאים הם בסיס חשוב – אך במצבים של אכילה רגשית הם לבדם אינם מספיקים. באכילה רגשית, האוכל אינו מענה לרעב פיזי בלבד. לעיתים הוא משמש כנחמה אחרי יום מתיש, כהסחה משיעמום או בדידות, או כדרך להתמודד עם רגשות כמו תסכול, כעס, אכזבה, אשמה או בושה. 
לדוגמה, רגע של מתח בעבודה, ריב בבית, או תחושת ריק בערב... ומבלי לשים לב, היד נשלחת למקרר.
לא מתוך בחירה מודעת, אלא מתוך הרגל ואוטומט.
לעיתים קרובות, לאחר האכילה, מתעוררים רגשות קשים כמו ביקורת עצמית, אשמה, תחושת כישלון או חוסר שליטה – רגשות שמגבירים את המתח ועלולים להוביל לאכילה נוספת. כך נוצר מעגל שחוזר על עצמו. כאן נכנסת המדיטציה לתמונה, תרגול מדיטציה מאפשר לנו לפתח מודעות עדינה למה שקורה רגע לפני האכילה:האם זה רעב גופני? או אולי עייפות, מתח, צורך בהפוגה, רצון בנחמה? עם הזמן, אנו לומדים לזהות רגשות ותחושות בזמן אמת, ולתת להם מקום מבלי למהר “לפתור” אותם דרך אוכל. התרגול מחזק את היכולת לשהות עם אי־נוחות, עם רגש לא נעים ולגלות שהוא משתנה מעצמו גם בלי פעולה מיידית.
בנוסף, הרגיעה הכללית שמדיטציה מטפחת מפחיתה את עוצמת הרגשות שמובילים לאכילת יתר ומאפשרת יותר בחירה, גמישות וחמלה כלפי עצמנו. התוצאה אינה שליטה נוקשה, אלא מערכת יחסים מאוזנת ובריאה יותר עם אוכל, גוף ומשקל, כזו שנשענת על הקשבה פנימית, מודעות ויחס ידידותי לעצמנו ולא על מאבק. במובן הזה, מדיטציה,  היא איננה עוד משימה ברשימה, אלא דרך ללמוד את עצמינו, ללמוד להיות עם עצמנו וכל זה במעט יותר נחת.