עוגן לימים סוערים


אז הינה, נכנסנו לסגר שני מה שאצל רבים מאיתנו מגביר את תחושת חוסר היציבות. מן הסתם יש מי שכבר חווה אותה עוד קודם רק שעכשיו היא מתעצמת, מה שעשוי לבוא לידי ביטוי ביתר שאת באכילה או אם נדייק באכילה רגשית.  
אם נלך רגע לתרגול המדיטציה נראה, שאחד הדברים שהתרגול מאפשר לנו לטפח, זו תחושת יציבות פנימית. התהוות של מרכז פנימי יציב ושקט אשר מאפשר לנו לעמוד איתן נוכח המתרחש סביבינו. אחד האלמנטים המרכזיים שעומדים לרשותינו לטובת הדבר בתרגול, זו הנשימה, או אפשר לאמר, עוגן הנשימה. תשומת הלב החוזרת ונשנית, שוב ושוב במהלך התרגול אל הנשימה עוזרת לנו לצמצם "רעשי רקע", לייצב ולהשקיט את התודעה, להפחית את השפעת המתרחש סביבינו עלינו, לטעת בנו תחושת יציבות גבוהה יותר ואפשר לאמר ברכות, תחושת שליטה טובה יותר. אז נכון שבאופן כללי ובימים אלו בפרט, תרגול המדיטציה לכשלעצמו, מהווה עוגן עבור מי שמתמודד עם תחושת אי היציבות ועם התגברות  של אכילה רגשית, אך בנוסף  ישנם עוד עוגנים התנהגותיים שיכולים לעמוד לרשותינו, לתמוך ולתרום לאכילה בריאה ויציבה יותר וזאת למרות ועל אף תחושת אי היציבות.
עוגן אחד כזה, שיכול מאוד לתמוך, הוא שמירה על סדר יום באכילה. עוגנים של ארוחות מסודרות, בוקר, צהריים, ערב, מאוזנות, מזינות וטעימות, כמו פעימות (לב) סדורות לאורך היום, מתוך תשומת לב מלאה נטולת הסחות, מסיכות ומסכים, תורם לתחושת שובע בד בבד עם תרומה לתחושת סדר ושקט פנימה.
כמו בתרגול המדיטציה, כך גם באכילה.
אם בתרגול, בכל פעם שאנו שמים לב שהתודעה נדדה למחשבה אנחנו מחזירים אותה בעדינות ומתוך גישה חומלת ונטולת שיפוט אל הנשימה, כך באכילה, בכל פעם שאנו שמים לב שאנחנו פונים שוב ושוב לאכילה, נבקש לחזור ולעגן ארוחות מסודרות וגם כאן כמו בתרגול, מתוך עמדה חומלת, מרפה משיפוטיות, נטולת חשבונות וקיזוזים, מייתרת את מה שהיה או מה שיהיה, כולה בכאן ועכשיו.



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.