שבוע שעבר הייתי בהרצאה של גלית יצפאן על נושא של קשב וריכוז, ממליצה בחום, היא מקסימה וההרצאה שלה מצחיקה ומעניינת כאחד.
כמובן שהגעתי להרצאה הזו תחת הכותרת של אמא שמתמודדת עם הנושא הזה, אפשר לאמר שכמעט עם כל ארבעת ילדיי, רק שלהבדיל מהם שאובחנו בגיל צעיר וקיבלו את ההתייחסות והתמיכה הנדרשים כמיטב יכולתינו, לגביי הסיפור הוא אחר. אם יש דבר שהיום אני מבינה, זה שאין לי ספק שכילדה התמודדתי עם הקושי הזה רק שאז אף אחד לא ממש נתן לו שם ובכלל, איזה מודעות היתה לזה?
היום ברור לי שאם היו נותנים לו שם זה היה זה. יכולתי לשבת בשיעור מול המורה שדיברה ודיברה, הנהנתי לה בראש כאילו כולי איתה, גומעת כל פיסת מידע שהיא מביאה, אבל בפועל, לו היתה פונה אלי בשאלה? אוי ואבוי לי, כי אז היא הייתה מגלה את הפלופ הגדול, שאני פשוט לא יודעת כלום, שאני לגמרי, אבל לגמרי לא בעניינים, איפה היא ואיפה אני? הראש שלי והמחשבות שלי היו במחוזות אחרים לגמרי וזה לא קרה רק בשיעור מסויים, זה קרה ככה בכל השיעורים... הסטוריה, אנגלית, גאוגרפיה, מתמטיקה, פיזיקה.... והרגע הזה שבו אני מבינה שאני לא בעניינים ולכי עכשיו תדביקי את הפער, לכי תביני על מה היא/הוא מדברים... ברור לכם ולי שזה בלתי אפשרי... והמבחנים, מיותר לציין שהציונים שלי היו בינוניים, תמיד הרגשתי שאני צריכה מאוד מאוד להתאמץ כדי להצליח וגם אז זה לא באמת הוכיח את עצמו, מתסכל.
עכשיו, תוסיפו על זה את הביקורת והשפוטיות שמתחילות לעבוד, כי ברור שאני לא בדיוק מרגישה מוצלחת ואולי אני אפילו טיפשה או יותר נכון פגומה... נעים נכון???!!! מעצים נכון!!!??? אז זהו שממש לא!!!
ולא רק בבית ספר, עוד בגן, לשבת בריכוז - זוכרים שהיה דבר כזה בגן:-) - אין סיכוי!?! בדיעבד, מסתבר שאישרו לי לצאת ולטפס על המתקנים בגינה במקום, או לקרוא ספר??? בכלל, הסבלנות שלי פקעה אחרי שנייה (למרות שאני מכירה מקרוב ואפילו מקרוב מאוד כאלו שמתמודדים עם קשב וריכוז ויכולת הקריאה שלהם מטורפת, אז כן המופע שונה מאחד לשני). וזה מלווה ונמצא איתך בכל מקום, לא רק בגן, או בבית הספר, זה הולך איתך לאוניברסיטה ובכלל, לחיים וברור שזה משפיע ויש לזה השלכות...
וכשאני מסתכלת לאחור, אני מבינה איך כל "החברים" ששייכים לנושא של קושי בקשב וריכוז היו שם, מי יותר ומי פחות: מוסחות, אימפולסיביות, קושי בדחיית סיפוקים, קושי בלהתחיל ולסיים משימה, חרדה, דימוי עצמי נמוך...
חייתי את זה אבל לא הבנתי שלדבר הזה יש שם ושיש דרכים להקל את הקשיים והאתגרים שהוא מציב ושיש בו גם צדדים נהדרים רק שאתה לא באמת ער להם.
אז נכון, בסופו של דבר עם כל זה, סיימתי בגרות בממוצע יפה וסיימתי תואר ראשון ותואר שני ועוד כל מיני ומיני... אבל המחיר.
היום אני יודעת להגיד לכם שלו פגשתי במדיטציה בגיל צעיר, אין לי ספק שהחוויה היתה אחרת לגמרי. היום כמי שמתרגלת אותה כבר 9 שנים, אני יודעת להגיד שהמדיטציה/מיינדפולנס עבור מי שמתמודד עם קושי בקשב וריכוז היא מתנה אדירה ויוצאת דופן. ראשית, היא משכללת את יכולת הקשב והריכוז שלנו, היא מתרגלת אותנו בכל רגע נתון להיות ערים וקשובים למתרחש כאן ועכשיו, המהירות בה אנחנו חוזרים ממצב של מוסחות למצב של קשב מלא עולה, כלומר פרקי הזמן שבהם אנחנו מתנתקים, מתקצרים ולכן מידת המוסחות יורדת והיכולת שלנו לקלוט מידע באופן רציף גדל לאין ערוך. במקביל, המדיטציה מאפשרת לנו להפחית באופן משמעותי את הבקורתיות והשפוטיות העצמית, היא משכללת את יכולת החמלה שלנו לעצמינו כך, שמצד אחד, מתאפשר לנו לקבל את עצמינו על קשיינו ומגבלותינו בסלחנות ובאהבה גדולה יותר ובו זמנית להכיר ביוכולותינו יופיינו וייחודינו כך שהדימוי העצמי שלנו עולה ואיתו שביעות הרצון שלנו והסיפוק. בנוסף, היא מפחיתה מצבי חרדה, אמפולסביות, היא מפתחת את היכולת בדחיית סיפוקים, מעלה את כושר היצירתיות... לכן התרומה שלה כל כך גדולה לחיינו ולהגשמה האישית שלנו בכלל ובמצבים של קושי בקשב וריכוז או במצבי אכילה רגשית, בפרט.
אז תדעו שאף פעם לא מאוחר מידיי להכניס אותה לחיים ולהנות מההשפעה שלה על הרווחה האישית וההתפתחות שלכם ומה שיותר מוקדם יותר טוב ומשם... משם השמיים הם הגבול.