הבוקר יצאתי להליכה, לא ארוכה, לא קצרה, לא מהירה ולא איטית, הליכה שכזאת ( אבל לזה אקדיש פוסט נפרד). בכל אופן, שמתי אוזניות והקשבתי לסידרת שיחות על פילוסוף בשם קירקגור, מה שנקרא: "הליכה בהקשבה מלאה" :-).
אני אוהבת את זה שמכל הרצאה/ לימודים/ קריאה... נשארים עם משהו, זה לא צריך להיות הרבה אלא משהו אחד, כמו משפט, רעיון, נקודת מבט, תובנה, הבנה... מן "וואללה כזה" משמעותי שנחרט בתודעה ומתווסף ל"שק הצידה לדרך". בקיצור, שמעתי את סדרת ההרצאות הזו כשבסוף עלתה השאלה מהו הדבר המשמעותי שהוא השאיר, מה קירקגור השאיר כחותם אחריו, והתשובה היתה "בחר בעצמיך". לעומת סוקרטס שאמר "דע את עצמיך" אותו קירקגור שינה את זה ל"בחר בעצמיך" והיה במשפט הזה משהו שריגש אותי וכהרגלי התבוננתי עליו גם מנק' מבט אישית, שלי, כמי שתופסת את החיים כמסע, כדרך, כהתפתחות אין סופית שנושא הבחירה הוא כל כך משמעותי בעיניי והן בהקשר המקצועי, כמאמנת, בהקשר של יצירת שינוי בחיים בכלל ובתחום האכילה בפרט.
ההבנה שהבחירה בכל רגע נתון בחיינו נמצאת בידינו זו הבנה עמוקה משמעותית ובעלת משמעות מעשית ותכליתית, זה אומר בעצם שהאחריות היא שלנו וזה במובן החיובי שלה, שהאפשרות לייצר שינוי, נמצאת בידינו אנו.
קירקגור אמר שאנחנו מבינים את החיים אחורה, בדיעבד, שהראש שלנו באופן אוטומאטי נמשך אל הידיעה וההבנה שבנסיון העבר, נסיון החיים, הראש מתבסס על המוכר, הידוע, על המסקנות, על הלקחים. במקביל יש את מה שלפניי, שמתעתד להתרחש, הלא מוכר, הלא ידוע.
אז ההבנה והידיעה הם ערכים חשובים מאוד אך הם לוקחים אחורה ובכדי ללכת קדימה, כאן נדרש הדמיון, הדמיון לראות את הדברים בשונה מהמוכר, הדמיון לראות את האדם שאני מבקש להיות, את השינוי שאותו אני מבקש להיות, הדמיון והאומץ להאמין שאפשר אחרת, שדברים יכולים לקרות באופן שונה מהמוכר והידוע, שיכול להיות תרחיש אחר מהמובן מאיליו.
מכאן שהמשמעות ב"בחר בעצמיך" היא שמעבר לבחירה שלך בעצמיך, כאדם, תבחר גם בכוחות עצמיך את מי שאתה רוצה להיות.