הרומן שלי עם ה"דיאטות"

הרומן שלי עם ה"דיאטות" התחיל בגיל ההתבגרות, הוא היה ארוך, כואב ומתסכל. 
מגיל 15...16... הגוף התחיל להשתנות, החלה נטייה להשמנה ואיתה הגיעו בהמוניהם נסיונות חוזרים ונשנים של דיאטות כאלו ואחרות - 
רק חלבונים, רק כרוב, בלי פחמימות, 
 עם פחמימות, כל היום בלי... ובערב עם... מותר לאכול ככה ואסור לאכול אחרת... ( וואו!!! רק מלהיזכר בזה כבר איבדתי את הנשימה) תפריטי רעב כאלו ואחרים שכל לילה חלמתי על אוכל או על עוגת שכבות מלאה קצפת ושוקולד שאני אוכלת
ומתעוררת מלאה בתחושת כשלון ורגשות אשם, איך לא עמדתי בזה???
דיאטה מיום א' ודיאטה מיום ה'...כל פעם מחדש התחלתי "דיאטה" כשאני חדורת מוטיבציה ואנרגיות גבוהות ובהחלטה נחרצת שהפעם זה זה, הפעם אני עושה את זה עד הסוף, לא נשברת!!! כמו "שצריך" ומדמיינת את עצמי בסופה רזה, חטובה, בתחושת הצלחה ואושר.
לאט לאט נכנסו גם זלילות ליליות, אם כבר אני "נשברת" ואוכלת (שומו שמיים) איזה עוגיה, איזו בושה!!! הרי זה ממש בגדר "כשלון"!!! אז יאללה... עד הסוף!!! מהר מהר, בשקט בשקט, בלילה בלילה מבלי שאף אחד יראה או ידע, זללתי מכל הבא ליד, מתוק, מלוח ושוב מתוק ושוב מלוח... עד שכבר לא יכולתי לשאת את התחושה הרעה בגוף, רק אז הפסקתי ואז, לכי תרדמי, הגוף המסכן, שלא יודע מה לעשות עם כל האוכל הזה, ושלא לדבר על ההרגשה הנוראית בבוקר, וואו, כאילו עבר עלי מכבש.
בקיצור, העניינים התחילו להסתבך.
ונחשו מה קרה??? כמובן!!! עליתי עוד ועוד במשקל.
מתי כל זה החל להשתנות?
כשהפסקתי עם הדיאטות! ממש ככה וזה קרה רק בסביבות גיל 23,
לאט לאט הבנתי שקיימת אפשרות לאכול נורמאלי, באופן שנותן תחושת שובע וסיפוק מבלי להרגיש כל הזמן רעבה ומסכנה. השילוב בין הידע שנרכש בלימודי התזונה יחד עם העבודה התודעתית שהתקיימה, פיתחו קבלה, חמלה, סלחנות...וכל אלה איפשרו לי להניח את "החוויה" הממש מורכבת ולא נעימה הזו בלשון המעטה, מאחור. מיותר לאמר שמאז אני חיה בשלום רב לאין ערוך עם גופי (באפריל מלאו לי 47) ונכון, החיים זימנו אתגרים לא פשוטים בדרך ובנוסף עברתי 4 הריונות, לידות, הנקות (4 ילדים מקסימים ואהובים), תקופות ארוכות של עייפות גדולה (עבודה, בית, ילדים...) שכמובן השפיעו על תאבון, חשק למאכלים כאלו ואחרים, משקל... אבל אז זה כבר פחות הבהיל אותי, סמכתי על עצמי שאני כבר יודעת איך ומה... השינוי הפך להיות עמוק ומושרש, זה כבר נהיה אורח חיים, נוצרה התמדה, כמה שהיא חשובה, ההתמדה.
אני יודעת שזה אפשרי, הייתי בסיפור הזה, אני חיה אותו.
אז אם יש משהו שאני מבקשת לאפשר לכל מי שבא אלי, מבוגרים ומתבגרים כאחד, זה את היכולת להפוך את האכילה לנורמאלית ואת האכילה הנורמאלית, להפוך לאורח חיים. להרפות מה"דיאטות", ללמוד לאכול בצורה נבונה, רגועה, טעימה, בריאה, מספקת ומשביעה. לפתח הקשבה לרגשות שלנו, למחשבות שלנו ובעיקר בעיקר, לייצר יחסים בריאים וטובים עם עצמינו, עם האכילה, המשקל והגוף שלנו
בשבילכם אני כאן, ללוות, להדריך להקשיב... על מנת שקודם כל, סוף סוף, תוכלו להיפרד מהבושה, לשתף במה שעובר עליכם, על מנת שלא תהיו לבד עם כל ההתמודדות הזו ומה שכרוך בה ועל מנת שסוף סוף תוכלו לייצר שינוי אמיתי משמעותי ועמוק, ויפה שעה אחת קודם.
שלכם, תמר