הרגל, על רגל אחת
כמה פעמים אנחנו נוהגים לקשר את יכולתינו או את אי יכולתינו ביצירת שינוי במידת כוח הרצון שלנו וביכולת השליטה העצמית שלנו. אך האמנם הכל קם ונופל על זה? והאם היותינו נעדרי כוח רצון ושליטה עצמית, אומר שאנחנו עצלנים ושאין ביכולתינו לייצר שינוי משמעותי?
מוטיבציה היא מנוע, כוח משמעותי ליצירת שינוי או נכון יותר יהיה לאמר, ליצירת כוח רצון לשינוי. היא עשויה להתעורר בנו במצבים שונים ולעורר בנו את הרצון והחשק להתניע תהליך ולצקת בנו את התחושה/ המחשבה, הינה זה קורה...
מתי זה קורה? לדוגמא במפגש עם אדם שעשה שינוי גדול או בחשיפה לטקסט/ ציטוט/ משפט... כאלה שמעוררים בנו השראה ... או במועדים שיש בהם ניחוח של התחדשות והתחלה... כמו עכשיו, עם תחילתה של שנה עברית חדשה או בתחילתה של שנה אזרחית, או יום ראשון...
מוטיבציה היא דבר נהדר, אפשר לאמר הסטרטר לתהליך, העניין עם מוטיבציה זה שבדרך כלל חוץ מכוח הרצון שמאפיין אותה, מתלווה אליה גם ריגוש גבוה, אך הריגוש הזה, המרגש והמלהיב, בדרך כלל מחזיק לפרק זמן קצר ואז כטבעם של ריגושים, הוא דועך וברגע שהוא דועך, יחד איתו דועכת גם המוטיבציה ואיתם דועך גם תהליך השינוי המיוחל.
אז יש לנו מוטיבציה ויש כוח רצון ויש ריגוש שמתעורר... אז איך בכל זאת נייצר תהליך מתמשך לשינוי כזה שלא בכל פעם שהריגוש ייעלם, כל התהליך יירד לטמיון...?
אחד המפתחות המשמעותיים ליצירת שינוי הוא פיתוח הרגלים.
ככל שמפתחים הרגלים לטובת השינוי, ככל שמתרגלים אותם כך מתרגלים אליהם, כך מטמיעים אותם ביומיום וכך הם הופכים להיות להרגלים הרגילים עבורינו, והיכולת להניח להרגלים קודמים, אוטומטים, אשר מחבלים בתהליך מתעצמת.
מכאן שאולי עלינו להטיל ספק בהנחה שכוח רצון ושליטה עצמית הם שחקני המפתח לשינוי ואולי נשים את הדגש דווקא על יצירת הרגלים והטמעתם בלוח הזמנים היומיומי כגורם המשפיע ביותר. נשאל את עצמינו מה יתמוך בהפיכת הדבר להרגל, איך הסביבה שלנו יכולה להיות לנו לעזר ואילו מכשולים ניתן להסיר על מנת שלא יחבלו בתהליך או לפחות לא יפריעו.
הערות
