איך נפתרים מבולמוס האכילה הזה?


כמה אנחנו רוצים פתרונות הרגע ועכשיו, כמה אנחנו רוצים שדפוס שלנו שקשה לנו איתו שלשיטתינו הוא פוגע בנו יופסק לאלתר. זה הצורך המיידי, לפעול, לעשות משהו, רק שיגידו לי מה לעשות כדי שזה יפסיק, כי זה כואב, כי זה מעכב, כי זה טורד את מנוחתי, כי זה ממלא אותי בושה, זה מתסכל, כי אני רוצה להשתחרר מזה, כי זה מבזבז את זמני, כי נמאס, כי זה מרגיש רע, כי זה סבל, כי דיי...

רק שכאן צריך לנשום עמוק, לנשום עמוק ולהאט את הקצב, להסכים להניח להישגיות, להפקת התוצאות, לחיפוש אחר פתרון מיידי, ללמוד בסבלנות, בחמלה ובעדינות רבה לזהות את הדחף העמוק הפנימי שמפעיל אותו פעם אחר פעם, אין להאיץ ואין לדחוק בו בדפוס שייפסק, אין להאיץ ואין לדחוק בנו לפעול על מנת שיעלם. הדפוס הזה לא בכדי נולד, הוא לא נוצר יש מאין... הוא נולד מתוך צורך, הוא נוצר בכדי לתת מענה, יש לו תפקיד והוא משרת אותנו בדרך כזו או אחרת. בכדי לאפשר לו להיפסק או אולי לא בהכרח להיפסק, אולי לדעוך, אולי לבוא לעיתים רחוקות יותר, ... יש קודם כל להכיר בקיומו, לקרוא לו בשם, לתת לו רשות להיות, להבין מדוע הוא שם, מה תפקידו, לתרגל לשהות עם רעיון הימצאותו...
מכאן לאט לאט לתרגל, ללמוד ולהסכים לשהות עם הדחף המתעורר... הרגע הדק שבין הדחף לבין אקט האכילה, הרגע הדק שבו מתעורר פחד, בתפר שבין תחושה וחווית שליטה לתחושת איבוד השליטה... שם, במקום הזה, מתוך עבודה עדינה, רכה, אמיצה... שם יש מקום להיווצרותו וצמיחתו של שינוי.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.